היומן של תום - פרוייקט צפון

מתוך Wiki

תוכן עניינים 1 הקדמה 2 המכשף האחרון 3 הקסם של בני, המכולת של מנחם והמלכה 4 אחרי הפיצוץ בתל אביב 5 חפירת קברים ומוזיקה ציונית 6 קדוש קדוש קדוש

הקדמה

דניאל היקרה. את קרוב לודאי שתהיי הראשונה שקוראת את היומן הזה

הייתי ילד פשוט למדי, לא מסובך, אבל חוויתי דברים שאף אחד לא צריך לחוות. התנסיתי בדברים שאף ילד מתחת לגיל 16 לא אמור להתנסות בהם. אז פגשתי אותך. היית מצפן ועמוד תווך בחיי ועל כך אני אסיר תודה לך עד מאוד. את מייצבת אותי, ואפילו שקשר רומנטי בינינו לא יוכל להתקיים את עדיין ידידת נפש אמיתית. הידידה היחידה שיש לי. סיפרתי לך הכל... עד עכשיו. אבל דברים מוזרים התחילו להתרחש. דברים יותר מדי מוזרים. לא יכולתי להמשיך ולספר לך כאילו הכל בסדר... למען השם, את לומדת פסיכולוגיה. את בטח חושבת על כל מני הגדרות של ה-DSM עכשיו. האם אני פראנואיד? סכיזופרן? אני מבטיח לך שכל מה שתקראי בהמשך הוא אמיתי. לפחות בכך אני מאמין.

שלך, תום

המכשף האחרון

דניאל היקרה כאשר את קוראת את השורות האלה את ודאי מתפלאת.

אבל זה היה אחד הימים המוזרים האלה ואני חייב לספר לך על היום הזה. אני לא יכול לדבר על מה שקרה כי אף אחד לא יאמין לי. זה היה אתמול, כשעזבתי את הבית של בני וחזרתי הביתה בבוקר. רציתי לעלות על האוטובוס לכיוון חליסה, הביתה, אבל גיליתי שאני לבד. ראיתי עוד אנשים שהיו איתי – שלושה או ארבעה, אבל מלבדם לא היה שם איש. הרחוב היה ריק, הכל היה שומם. כמו עיר רפאים. היה שם קיבוצניק חמוד, איזה אוחץ' פלצן וילדון עם עכבר שנראה ממש מוזר. לא ידעתי מה קורה איתי, אבל ידעתי שזה מיוחד. נסענו באוטובוס להדר ושם, בשוק, ראינו אנשים בחליפות רצים. עמדנו שם עם גלביות, או משהו. זה נראה לי מאוד מקוטע מהזכרון. אני חושב שלעולם לא אבין בדיוק מה היה שם, אבל שכחתי מכל העסק עד שראיתי את שאר האנשים בפלאפל אוריון אחר כך, בערב. ישבתי איתם קצת ואז ניגש אלינו אחד מהזקנים שמשחקים שם שש-בש. הוא אמר שהוא הקוסם האחרון בחיפה. מעניין למה הוא התכוון? בכל מקרה, באותו בוקר היינו בבית הכנסת בגאולה ושם האנשים בחליפות שברו משקפיים לאיזה רב. הם קראו לו "שומר" או משהו כזה. אני לא יודע מה היה שם בדיוק אבל אחר כך שאלתי את אמא שלי בעדינות, בעקיפין, והיא התחמקה מכל העסק. אני חושב שהיא יודעת משהו ומנסה למנוע ממני מלהכנס למשהו. היא לפעמים יכולה להיות מעצבנת וחמודה בו זמנית כשהיא מנסה לגונן עלי.

שלך, תום

הקסם של בני, המכולת של מנחם והמלכה

דניאל היקרה אני רוצה לספר לך איך הפכתי לנתין של המלכה.

הכל התחיל שלושה ימים אחרי המקרה המוזר עם המכשף האחרון בחיפה. הלכתי לראות שוב את בני. עשינו שוב את הרוטינה שלו, הוא מאוד מתודי ומאוד סוטה. הפעם הוא עשה יותר מאשר סתם רוטינה רגילה... הוא רצה שנשחזר משהו מתוך איזה סרט גאה ענתיקה. את מאמינה שלא היה לו עותק על DVD או על המחשב? היינו צריכים לחבר את הוידאו שלו. מי לעזאזל שומר היום דברים בוידאו? בכל מקרה, אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שלא עשינו איזה טקס מטופש עם נרות וקטורת. זה היה משהו אחר. נדמה היה לי שהוא מתרגש מזה מאוד, אז זרמתי איתו. הוא הזמין אותי לכוס קפה אחר כך בקפה פאזל. ישבנו שם ודיברנו. מפה לשם, השיחה התגלגלה ובני הזמין אותי שוב לבצע את ה"שחזור" של סצנה נוספת. באותו לילה כמעט ולא ישנו. שחזרנו את כל הקלטת. זה היה מדהים. למחרת הוא גירש אותי במהירות מהבית שלו. קצת נעלבתי, אבל אז קלטתי משהו מדהים. חוץ מהעובדה שבני הכין את החדר שלו בדיוק מדהים כמו הסט של הסרט הדבילי שראינו, ואפילו שהוא דאג להסתפר כמו הבחור שהוא שיחק, גיליתי שאני לא מסוגל להוציא את הסרט הזה מהראש. כאילו... כאילו אני יכול לזכור במדויק את הסרט, כל תנועה, כל נשימה, כל מילה, כל אנחה. אבל אני לא מצליח להיזכר בפנים של השחקן ההוא. אני אפילו לא זוכר את שמו למרות שאני זוכר את הקרדיטים בהתחלה ואת שמות כל השחקנים האחרים. למחרת ניסיתי להשיג את בני, אבל מאז לא הצלחתי לדבר איתו בכלל. עד להיום בערב. תפסתי את בני בטלפון, אבל הקליטה שלו הייתה ממש גרועה. הוא אמר משהו על "קפה בריטיש" וניתק. או שאולי השיחה שלנו התנתקה. טוב, מה יכולתי לעשות, הלכתי לקפה בריטיש...

בני נתן לי הנחיות איך להגיע. הוא היה מעורפל. מצאתי עצמי מסתובב באזור הואדי ולא ממש הבנתי לאן הוא מכוון אותי. חשתי קצת אבוד. אז ראיתי את המקום, אבל גם אם יענו אותי אני לא אוכל לשחזר איך בדיוק הגעתי לשם. המקום היה שונה. כלומר, לא היה מיוחד יותר מדי, פשוט היה שונה ממה שדמיינתי. בני נראה לחוץ קצת, אבל לא ידעתי בדיוק למה. הוא שתה משהו אדמדם-כתום בכוס מרטיני. היה שם ברמן חמוד, קראו לו צ'רלי, אני חושב. הוא עשה לי קצת עיניים, אבל בני החזיר את תשומת הלב אליו כל הזמן. הוא ניסה לומר לי משהו, אבל לא הצליח כל כך בהתחלה. לאחר הכוסית הרביעית שלו הוא התחיל לדבר יותר בבירור. במהלך השיחה הוא הביט לחילופין בי ובדלת. הוא הסביר לי שהוא יכול לעשות דברים מדהימים ושהוא חושב שהוא רוצה ללמד אותי לעשות את זה ושנהיה ביחד. הוא היה מאוד חמוד בקשר לזה, אבל התלותיות הזו לא ממש בנויה עלי כרגע. הוא אמר שהוא נותן לי משהו מאוד יקר אבל אסור לי לספר על זה לאף אחד. אז אני לא אכתוב כאן את מה שהוא נתן לי, אני לא ממש חושב שאני מסוגל לכתוב את המילים על דף. אבל אפשר לנחש מה זה, אם ממש מתאמצים. הוא אמר לי לשמור על זה מכל משמר. לשים את זה במקום בטוח ולנסות לשכוח איפה זה כדי שאפילו המחשבה לא תזלוג החוצה למשהו אחר. לאחר מכן הוא ברח מהמקום. אחרי חמש דקות נכנסו שלושה אנשים עם חליפות ובקשו מצ'רלי קפה. הם סרקו את המקום והתבייתו לרגע על המושב הריק שמולי. נלחצתי קצת. אחד מהם ניגש אלי והתחיל לשאול אותי שאלות. התחמקתי בעדינות, אבל הוא לא הרפה. הוא לא שאל אותי משהו מפורש אבל לא נתן לי ללכת. בסופו של דבר שאלתי אותו אם הוא מתחיל איתי או משהו כזה ואז הוא קם והלך. לפעמים הומופובים יכולים להיות כל כך משעשעים. כאשר קמתי ללכת היא נכנסה. היא החליפה כמה מילים עם צ'רלי והוא הצביע עלי. היא נגשה אלי. ניסיתי לצאת אבל היא חייכה אלי בעדינות והתנצלה על היחס של ה"שותפים" שלה. היא ניסתה לפצות אותי עם משהו קטן מהתפריט. אני בדרך כלל לא מוותר על משקה חינם אז נתתי לה לקנות לי משהו. היא שאלה אם אני רוצה לעשות בשבילה משהו קטן אז הסכמתי. היא ביקשה למסור חבילה קטנה לאמא שלי. (איך לעזאזל היא מכירה את אמא שלי?) לקחתי את החבילה.

ראיתי את זה רק פעם אחת לפני שהעלמתי את זה. חיפשתי מקום טוב להחביא את זה אבל לא מצאתי. אז צצה במוחי מחשבה. המכולת של מנחם. במשמרת הבאה שלי הבאתי את זה לשם. כרגע זה מוחבא באזור אבל אני לא יכול לספר בדיוק איפה. את החבילה העברתי לאמא שלי.

יום וחצי אחרי שכל זה קרה באתי לבקר את בני שוב. הוא לא היה בבית. הלכתי לבקר את גור, אחד הבחורים האחרים שלי, ובזמן התפשטנו הוא החמיא לי על הקעקוע... קעקוע? מאיפה יש לי קעקוע?

אחרי הפיצוץ בתל אביב

שריפה, שריפה, התפרעות פה ושם

טראומה, הלם-טראומה וטראומה גם

דם שחור, פציעת כבד

קובעים את מותו - פגוע ראש ואין זמן

ריאליזם זה טוב

חפירת קברים ומוזיקה ציונית

דניאל היקרה אני רוצה לספר לך איך נכנסתי למעצר בגלל שחפרתי בקבר של רוויזיוניסט זקן. כל הסיפור התחיל ביום ראשון בערב. דוריאן הזמין אותי לפאב "חיפה הקטנה". בהתחלה סתם ישבנו שם ודיברנו על עניינים קטנים - דיבורי זוטות. ברקע הייתה מוזיקה ישראלית נחמדה אבל משעממת. המוזיקה גרמה לי להיזכר באירועי תל אביב האחרונים לכמה רגעים, אבל הגולדסטאר השכיח ממני אותם מהר. נסענו אחר כך לדוריאן ואז חזרתי הבייתה לישון. התעוררתי בתא מעצר. דוריאן היה שם וגם עוד כל מני אנשים. הכרתי את אלסיה אבל לא ממש הכרתי את כל השאר. השוטר אמר שחפרנו קבר באמצע הלילה. זה נשמע חשוד מאוד, אבל אחרי אירועי תל אביב אני אאמין לכל דבר.

התקשרתי לאמא, אבל היא לא ענתה לי אז השארתי לה הודעה וקיוותי שהיא תחזור מהר. בינתיים הגיע בחור בשם טרי והוא הציע לנו עבודה. הסכמתי, אחרי הכל לא ממש הבנתי עד אותו והרגע מה הרעיון עם מלכה וכל עניין הקעקוע. עכשיו הכל מתחיל להתבהר קצת יותר. חיפשנו את מי שעשה לנו את זה והתחלנו לחפש בבית הקברות. מצאתי קבר שנראה לי חשוד, נדמה לי שזה היה הקבר שהתחלנו לחפור. זה היה הקבר של חיים דבירי (1905-2006). לאחר מכן חזרנו לפאב ואז לאלסיה הבייתה. חיפשתי באינטרנט ומצאתי המון מידע על הרוויזיוניסטים על המחתרות שלהם ועל כל מני תיאוריות קונספירציה ישנות.

גילינו שהלהקה עשתה לנו משהו. בסופו של דבר נפגשנו מול הבית של בחור בשם אבישי יחד עם ליווי שקיבלנו מטרי הזה. אני לא יודע מה בדיוק הלך שם, אבל היו עכברושי ענק, אנשים גדולים מאוד עם חליפות אפורות ואנרדלמוסיה. בכל הסיפור קיבלתי מידע על הציונים ועל זה שהם משתמשים בחפצים. זה גורם לי לפקפק ב"מתנה" שקיבלתי מבני, ויותר, בחבילה שהעברתי לאמא שלי. איך אמא שלי קשורה לבריטים או לציונים? אני חייב לברר

קדוש קדוש קדוש

דניאל היקרה

כאשר את קוראת את הדף הזה את ודאי תזכרי באותם 24 שעות בהן הייתי לא זמין. אותן 24 שעות עליהן לא דיברתי מעולם. 24 שעות מפחידות - חווייה לימודית שעליה אני לא מוכן לחזור לעולם. חווייה שגרמה לי להבין שהמשפחה שלי אינם מי שהם אומרים. מצאתי עצמי נחטף ונכבל, מובל דרך רחובות ריקים מאדם בלילה. ראיתי שריפות ברחבי חיפה. הם קשרו אותי לאמא, וסתמו לי את הפה וישבתי שם, במין עזרת נשים מעל לבית כנסת ענקי באמצע קניון חיפה, (אבל זה לא היה קניון חיפה באמת). אורנית שחררה אותי, יחד עם עוד בחור צרפתי שלא הכרתי.

למחרת ניסיתי לדבר עם אמא על כל זה, אבל היא התחמקה. היא הזהירה אותי שהקעקוע שלי הוא בחירת צדדים ושאני צריך להיפתר ממנו ולשכוח מכל הסיפור. משהו מלחיץ אותה ואני לא יודע מה זה. אני דואג לה, ואני דואג לעצמי ואני דואג לבני. לא שמעתי ממנו כבר שבוע, אולי יותר. אני מרגיש שמשהו לא בסדר באוויר.

רק רונן ממשיך לו בחייו מבלי להיות מודע לכל הצרות העל-טבעיות האלה שפוקדות אותי וכנראה גם את אמא. כל מה שיש לו בראש זה איזה פסטיבל שאנטי...