המארג שעל החול

מתוך Wiki

"המארג – כוחנו, קללתנו.
המארג – החול ממנו באים רודי הים ואליו הם חוזרים.
המארג – סיפורו-סיפורנו, וסיפורינו, סיפוריו.
המארג הוא הדורוגי והדורוגי הם המארג."
(החוק הראשון, האחרון והיחיד שמלמד שופט צדק את תלמידו)

"אני אידיס איש-ים וכאן אכתוב את וידויי האחרון. רימיתי את הקפיטן שלי, את שופטי הצדק, ואת הדורוגי. למרות שהוא אסר על אנשי הספינה לרדת ממנה, הפרתי את פקודותיו ועקבתי אחריו. כאשר הוא הוריד את סירת המשוטים קפצתי אל המים ושחיתי אחריו. בכך רימיתי את אותו אדם אשר נשבע אל מול שופט צדק לשמור על חיי ונשמתי בים כל עוד אציית לפקודותיו. ירקתי בפניו, כאילו שירקתי בפני הים, אם סמכותו.

שחיתי אחריו עד שסירתו נעצרה. לא ראיתי מה עצר אותה, אך המשכתי לחצות את הים בחשכת הלילה, עד שכמוהו, גם אני עליתי על אי הזכוכית. בכך שעליתי על האי, שלא בלוויית שופט צדק ולפני ששמי הוטבע במארג, הפרתי את חוקי שופטי הצדק. כך רימיתי את אותם האנשים שנשבעו להיטיב עם כלל הדורוגי בעצתם הטובה. ירקתי בפניהם, כאילו שירקתי בפני הים, אם חוכמתם.

לאחר שעליתי על האי, המשכתי ועקבתי אחריו, עד שדרכו הסתיימה בלב האי, שם חזו עיניי בנפלא בסודות. מעיין של חול המתפרץ אל עבר השמיים מבטן אי הזכוכית ובמרכזו, בעין סערת החול הבוקע מהקרקע והנופל מהשמיים, נמצא המארג שעל החול. לאחר שחזיתי במארג והבנתי מה הוא המקום ואת שעשיתי, בגדתי בעמי. ניסיתי לשלח ציפור של עץ ומתכת שנתנו לי אנשי טוגל, שתספר להם על הנמצא במקום. כך רימיתי את אותם האנשים מהם באתי, את אימי ואבי ואת כל חבריי. ירקתי בפניהם כאילו שירקתי בפני הים, אם כולנו.

על כל הדברים האלו הייתי צריך להיענש במיתה – אנו הדורוגי בוגדניים, ולא על הרמאות אנו מענישים, אלא על כך שנתפסנו. כך, כאשר מתחתי את הקפיץ שבגחון הציפור ננעצו בי עיני הבלהות שלו. רק אז ידעתי שסיכנתי את נשמתי, ולא רק את גופי.

כמו כל היורק לים, גם עליי היה להיבלע בה. אך גם אם נבלעתי, לא אזכה למוות. שם, במארג שעל החול, ראיתי את פניו האמיתיות. ראיתי אותו אוסף בידו האחת מהחול אשר הוא כאדמה ובידו האחרת לוקח מהחול אשר הוא כאש. בידיים חשופות וללא קסמים הוא שילב את שני החולות, ולא יצר מהם תמונה, או סיפור, או קסם. הוא יצר מהשניים את הברק אותו אנו רואים בשמיים לפני שספינותינו שוקעות, את ליבו של אויבינו המרים, העופפנים. בשתי ידיים נגועות ומצורעות מהפטריות המקוללות ראיתי אותו משלב את החולות ויוצר עירוב טמא. ראיתי את סודו ואת הדרך בה הוא משתמש בדורוגי ובבני טוגל למטרותיו. ראיתי את פניו האמיתיות ואת לב הכחש של וייצ'יק חסר-הלהב, ומפני שחשפתי אותו הוא גזר עליי שלעולם לא אמות, אלא לעד אני נידון לכתוב את חטאיי על הסלעים שבתחתית הים, לא בשפת הדורוגי ולא בקול הדורוגי, כי את נשמת הדורוגי שלי הוא לקח.

אני אידיס איש-ים..."

"כאשר הוא כתב, וייצ'יק כתב על המארג בדם איש אחר ולא בדמו. וייצ'יק לקח מהמארג. הוא לקח חול וסיפורים, ולא החזירם, אלא רק נשמות דורוגי. וייצ'יק ניסה לכפות את סיפורו על המארג, אך המארג יחיל את סיפורו על וייצ'יק. וייצ'יק לקח מהמארג ונתן לבני טוגל – ועתה בני טוגל ייתנו למארג את וייצ'יק. חפש את אילמא גייר, דבר איתה על עסקת השוטים."

(נבואה בחלומו של שופט צדק)