מוחות בדולח (גרסה: חגי)
מתוך Wiki
|
הערה: ערך זה נכתב ע"י חגי אלקיים לסבב הראשון של התחרות, והערך קיבל נקודות מהשופטים, אך לא נכנס ללקסיקון כי גרסא אחרת של הערך קיבלה ניקוד גבוה יותר. המידע כאן אינו "קאנוני" למערכה, וערכים חדשים בו אינם נוספים לרשימת הערכים הריקים. תודה לחגי, ובהצלחה בסבבים הבאים...
מוחות הבדולח הם טעות. כך הם התחילו, לפחות - התיאולוג בעל השם תמוז מהאוניברסיטה הגדולה בקירקן יצר אותם בטעות, בזמן שניסה להוכיח דרך הדגמה את קיומם של מלאכי מלאכת מחשבת . הסיפור הנפוץ מספר שתמוז ישב במרתף שלו, מול המזבח למכונת האל , מנצל את הידע המזערי שלו במלאכת שעונים כדי לנסות ליצור מודל מיניאטורי של מלאך מלאכת מחשבת. כשהתוצאה התרוממה והתחילה לרחף באוויר, תוך זמזום בטון גבוה, תמוז איבד את הכרתו. לאחר כמה שעות הוא התעורר, וראה את מה שיוגדר בעתיד בתור מוח הבדולח הראשון.
מנגנון
מוחות הבדולח מקבלים את שמם מצנצנת הקריסטל שבתוכה הם נמצאים. עם זאת, הצנצנת עצמה היא ללא חשיבות אמיתית (לפחות לא כזו וודאית – למרות שמוחות הבדולח הפכו למכשיר אמין למדי עם חלוף השנים, עדיין לא ברור מה מפעיל אותם ברמת היעילות המרשימה שלהם), ובעיקר משמשת למטרות אסתטיות.
המנגנון שנמצא בתוך הצנצנת הוא מנגנון שבנוי על בסיס שעון, ומשלב בתוכו 3-8 קריסטלים פועמים. הוא מנגנון פשוט למדי, אך הוא בעייתי להתקנה (אחרי הכל, צריכים להרכיב אותו בתוך צנצנת – זה מזכיר הרכבה של ספינה בבקבוק).
הבעייתיות הגדולה במנגנון היא שלא ברור איך להפעיל ו/או להפסיק את פעולתו של מוח הבדולח. מוחות הבדולח מתחילים לזמזם בטון גבוה מהרגע שבנייתם נשלמת ועד שמישהו מרסק את הצנצנת לחתיכות קטנות. מדענים רבים ניסו להבין איך עובדים מוחות הבדולח, בעיקר כדי לנצל את המכניקה המורכבת שלהם להמצאות אחרות, אבל לא הצליחו.
הטענה של תמוז היא שמוחות הבדולח לא פועלים בזכות המנגנון שלהם – המנגנון הוא רק אמצעי סימבולי שמתעל את כוחו של מכונת האל. בעצם, מוחות הבדולח פועלים על עיקרון דומה של מלאכי מלאכת מחשבת, ולא על עקרונות המכניקה הנפוצים בערי טוגל.
שימושים
השימוש המוכר ביותר והפופולרי ביותר של מוחות הבדולח הוא בשמרטף מוברג. מכיוון והמוחות הומצאו בזמן המלחמה, השימוש הראשון בהם היה למטרות צבאיות – למרות התנגדותו הנחרצת של תמוז להשתמש במה שהוא מגדיר עתק דתי למטרות יומיומיות.
השימוש במוחות במלחמה הוא לא רק ככלי נשק באופן ישיר. נראה שהדורוגי מפחדים פחד לא-רציונלי ובלתי מוסבר מהמוחות, והזמזום שלהם כבר הגן על כמה בתים שהיו הופכים לטרף קל לכנופיות הפשיטה של הדורוגי. למרות זאת, נראה שהדורוגי מתאמצים להשיג מוחות בדולח למטרות מחקר.
מוחות בדולח נפוצים גם בבתי התפילה המחתרתיים של מכונת האל, למורת רוחה של הכנסייה הגדולה. עד להמצאתם של המוחות, היו אמצעי זיהוי אחרים לחסידי מכונת האל, והכנסייה הצליחה להעניש את הכופרים שסגדו לו. לאחר המצאתם של המוחות, ובמיוחד לאחר יישומם לשימושים רבים בערי טוגל, יכלו כל חסידי מכונת האל לטעון כי מדובר רק בחלפים לשמרטפים המוברגים שלהם או תירוצים דומים אחרים.
הסחר במוחות הבדולח מפוקח בכבדות, והשלטונות בערי טוגל לא מעוניינים שהם ייפלגו לידיים הלא נכונות – ובמיוחד לא לידיהם של הדורוגי. עם זאת, באופן עקבי מגיעים כמה מוחות בדולח מכל מחזור ייצור לשוק השחור, ונעלמים ממנו במהירות.
ייצור
מוחות הבדולח מיוצרים כיום בהלסינג ובקירקן, במחסני ענק שאליהם מכונסים, פעם ב-4 חודשים, כל השענים בגילאים 23-46 (החלטה תמוהה שהציב תמוז, שלמרות הכל הוא עדיין בעל הפטנט). ישנם תשעה שלבים נפרדים למלאכת הייצור של המוחות, וכל שען מכיר רק אחד מהם. כל אחד מהשענים עובד על תשעה מוחות. נאסר על השענים לספר כמה הם מרוויחים מהעסק, אבל נראה שלא חסר להם אוכל במשך שארית השנה. הפיקוח על תהליך ההכנה של מוחות הבדולח הוא קפדני, ועונשים חמורים צפויים למי שיספר על דרכי הייצור שלהם.
מחסני הייצור נטושים במהלך כל שאר הזמן. יומיים לפני ערב הייצור ויום אחד לאחריו, הם מאובטחים באמצעות כוח אבטחה פרטי, יקר וגדול. נראה שעלות הייצור של המוחות עצמם אינה גדולה, אך התשלומים לידיים הרבות העוסקות במלאכה הם מה שמוביל למחירם הגבוה (שאינו בהישג ידם של רובם הגדול של תושבי ערי טוגל).
