מכונות פרמי
מתוך Wiki
קצרמר
"מכונות פרמי? הרבה אורות, רעשים מוזרים, אבל הן לא מוציאות כלום. אין לי מושג איך האכילו את ההמונים בשטות הזאת, שהמכונות הללו מצליחות לייצר אוכל. זה נוגד כל תיאורייה ידועה, וכל כמה שנתתי למכונה לפעול, היא לא ייצרה מאום. זה זיוף, אני אומר לכם. אז מאיפה אנשי העיר הארורה משיגים את האוכל שלהם? אין לי מושג. לא את זה שלחתם אותי לברר."
דיווחו של סוכן ק. בפני הועדה המיוחדת לענייני קירקן מטעם הכנסיה הקדושה.
מכונות פרמי
"שארידאן הצעיר משך את ידית ההתנעה עד הסוף. ההמהום הקבוע ברקע של מכונת הפרמי התחזק, כאשר עוד ועוד ממלאי הקיטור הכבד של עופפן-החלל נהפך בקרביי מכונת הפרמי לדלק בוער וזרמיי ברק. שארידאן נזרק אחורה במושבו כאשר העופפן כולו האיץ קדימה. הלחץ היה בלתי נסבל, אבל שארידאן ידע שאין לו ברירה. הרחק לפניו, הנקודה המנצנצת ברקע היתה עופפנו של סארודאן, ושארידאן ידע שאם הוא ייאפשר לסארודאן להגיע לבסיס החלל, דבר לא יעצור בעדו מלהשתלט על קרן המנסרה הבין-יבשתית, ולאיים על טוגול כולה. שארידאן ידע גם שאהובתו, נסיכת הים לירה, נמצאת על בסיס החלל ושהוא תקוותה האחרונה של הנסיכה... ושל טוגול כולה.
מלאי האוויר העופפן היה מעופש עד מאוד, ושארידאן לא אכל מזה מספר ימים, אבל הוא ידע שהוא יכול להקדיש אפילו פרומיל מעוצמת מכונת הפרמי. בכל מצב אחר, מכונת הפרמי היתה יכולה לייצר כל סוג של חומר בסיסי אך ורק מתוך מלאי הקיטור הכבד שברשותה. אבל גורל טוגול כולה היה מונח על הכף, ושארידאן ניצל את כל כוחה של המכונה כדי לייצר את זרמיי הברקים שהניעו את העופפן קדימה.
בין כה וכה, לשארידאן לא היה זמן לאכול ולהתענג על אוויר נקי. האתגר הגדול ביותר בחייו עמד לפניו, אתגר שיעמיד למבחן את הכשרתו כעופפן טוגולי, את כישורי הסיוף הדורוגיים שלו, ואת טוהר שושלתו של גיבורה הגדול ביותר של טוגול - שארידאן אלסיר-חסר הלהב. אויבו של שארידאן, היה סארודאן קירקן, נינו של ארת'ורו קירקן ויריב מסוכן, המסוכן ביותר ששארידאן נתקל בו אי פעם. גופו של סארודאן, הוחלף כמעט כולו בגפי קיטור, ולוחות אדמנטיטיום משוריינים. בקרב הקודם שלהם, שארידאן ברח בעור שיניו. הסיכוי היחידי של שארידאן לעצור אותו הפעם, היה אקדח השחר.
זהו האקדח שהועבר מאב לבן בשושלת אלסייר מאז שיוצר ע"י רב-אומן הדגול יונה טרימאלאס, ורבים הטוענים כי זהו האקדח העוצמתי ביותר שנוצר על ידי מדען כלשהו אי פעם. עם זאת, רק מעטים, ידעו אודות כשפיי החיזוק שהגנרל אלסיר גרם במרמה לוו'יצק חסר הלהב, הקוסם החזק ביותר באיי טוג-"
פרדרו היועץ סגר את הספר, ונחר בזלזול. מכונות פרמי, עופפני-חלל ואקדחים קסומים. כשהוא היה צעיר, הנוער קרא ספרות איכותית ולא את ספרות האלקטרופאנק המטופשת הזו. הצעירים של היום ביזבזו את זמנם על בניית עולמות דמיוניים וסיפורי הרפתקה שלעולם לא ייתרחשו, במקום להתרכז בהווה המיידי והמסובך. במציאות של טוגול ילדים נחטפו מביתם ע"י שודדים דורוגיים, ולא יצאו למסעות בחלל במכונות פרמי מעופפות !
למעשה, פרדרו לא אהב דבר שקשור למכונות פרמי. ברבות השנים, פרדרו שמע מדענים רבים מהמכובדים יותר והמכובדים פחות שטענו ששיחזרו את הישגו של פרמי, אבל אכשהו הניסויים תמיד התגלו כשגיאה, טעות, זיוף, או בדיחה. היו הצלחות מוגבלות פה ושם, אבל בשורה התחתונה איש לא הצליח לייצר לא מכונת פרמי מהסוג הראשון (אנרגייה לחומר, ובפרט חומר אכיל), ולא מהסוג השני (לייצר אנרגייה ממיים, לא ממיים כבדים, לא ממיים קלים, ולא מהנוזל העוכר שנקרא בטוגול מי ברז).
פרדרו בעצמו כבר ממזמן הפסיק להאמין שמכונת פרמי האמיתית היתה ... ובכן, אמיתית. פרמי טרימאלאס, אומנם היה מדען מבריק, בעל שיעור קומה (למרות שמעורבותו המשוערת בייסוד מחתרת הנביאים, לא הוסיפה לו כבוד), אבל הסודיות שאפפה את המכונה שלו, והעובדה שהעדיף לקחת עימו את סודותייה אל הקבר, לא הוסיפה אמינות לטענתו כי המציא את המכונה שתביא קץ לרעב ולדלות באשר הן. לטעמו של פרדרו, פרמי היה איש זקן, שהקדיש את מחצית חייו לפרויקט מדעי דמיוני, והמציא הצלחות דמיוניות, כדי לפצות על כשלונו. המכונה הוצגה והופעלה במספר הזדמנויות, ועוד לפני קהל, אבל גם מדענים אפשר לרמות.
הניסיון לפתח מכונות תואמות, נהיה לתחביב פופולרי (אבל יקר), בקרב מדעני טוגול. יותר מהרפתקן אחד ביזבז את חייו בנסיון לעקוב אחר מסלול הרמזים המסתוריים, והחידות המפוקפקת (והמלכודות השטניות) שפרמי ראה לנכון להשאיר לאורך חצי יבשת. אבל פרדרו טען, שהכל היה בזבוז של זמן– גדרות שהדורוגי לא יצליחו לטפס מעליהם, מוחות קריסטל שלא ייתקלקלו כל יום מחדש, ואמצעיי תקשורת מהירים יותר, אלו היו אפיקים ריאלים למחקר בסיסי ושיפור טכנולוגי, ולא חלומות בהקיץ אודות מכונות פרמי וזרמיי ברק.
באנחה עמוקה פרדרו הציג את הספר למוכר בדוכן, שילם, והלך לדרכו ... פרדרו אולי היה יועץ בכיר ועתיר סמכויות בטוגול. אבל הוא לא היה קוסם, ולשכנע את ילדתו בת העשר שהיא לא רוצה לקרוא (והוא לא צריך לקנות) את ספרם האחרון של ריקארד היינלין וג'ורג אסימוף, היה מעל ומעבר לכוחותיו. לכל הפחות, הילדה לא מצטרפת לאחת מהכתות של חוגיי משחקיי הדמיון, כמו מבוכים ושלכוחים, או "כלביי-אדם: האפוקליפסה". דברים כאלו לא יכולים להסתיים בטוב.
