קירקן

מתוך Wiki

מרכבת התיירים הממוכנת, היתה כלי רכב נמוך ומאובק. לא הרבה יותר מורכבת משילדת עץ שהתגלגלה לאורך מסילת הקיטור הראשית של קירקן. זהיר ומהוסס, בייזדוף התיישב על הכיסא הסדוק, ושילשל מטבע זהב כבד לחריץ המתאים. הקיטור החל לזרום ממאגרי המסילה אל מעגלי המרכבה בשריקה חרישית, עד שלבסוף היא התנתקה ממקומה, והחלה להתגלגל לכיוון שערי העיר.

"לורדים וגבירות נכבדים, הרשו לי להודות לכם על תרומתכם הנדיבה, ולגמול אותכם באוצר החוכמה המתוכנתת בי" הקריאה המכונה. בהיותו בן אצולה, בייזדוף למד את יסודותייה של שירת התמסורת, שפתם המוזיקלית של הממוכנים, אבל השימוש בה היה מוגבל לרוב, לתלונותיו של מכבס הלבנים האוטומטי על טמפרטורת המים הנכונה. למשמע הצלילים של פתיחת ההקראה, בייזדוף קירב את ראשו ואימץ את אוזניו כדי לנסות ולהבין כל תו, אם מרבית תושבי קירקן יכלו להבין את השפה (בלי להציץ על הגרסה הכתובה), כך גם בייזדוף.

"ראש העיר, הלורד ארת'ורו קירקן, וחבר אציליה מבקשים לברך אותכם אל עירנו הנאווה. בין אם אתם אצילים בני דם, או שבקרוב תהיו אצילים בני חוק, היו ברוכים". הכרכרה הממוכנת התקדמה לכיוון שערה הראשי של העיר, מבנה משורג של מתכת ועץ, ועיניו של בייזדוף עטו על הכתובת החקוקה : "זהו שער הנעורים, שער התום, שער החופש, זוהי שעתי לעבור אותו, והקדושה תהא עדה, כי השלתי מעליי יצרים, עטיתי את התבונה, ונשבע כעת לשרת את עמי. לראות למרחק למען העיוורים, להוביל בגאווה למען חסרי הלב, ולזכות בקדושה למען האנשים הפשוטים. היו אתם עדיי, כי מהיום אני לורד בקירקן."

בייזדוף קרא את הדברים שוב בחוסר אמון. הוא ידע נוסח הדברים כמובן, הוא דיקלם את כמעט אותן המילים מול המועצה בהלסינד כאשר הגיע לבגרות, והוכרז כאביר לטוגל, והוא ידקלם אותן שוב כאשר אביו ייפול למשכב והוא יוכרז כלורד. אבל עצם המחשבה שכל תושב פשוט בקירקן, רוכלים, קבצנים, ואפילו מוכרות הבשר, חושבים את עצמם כשווים? חושבים את עצמם כאצילים?

"הלורד ארת'ורו קירקן, זכאי על פי קוד הים, למנות מי מאזרחי עירו לאביר, דוכס או לורד. אך מכיוון שרבים מבני עירו הפשוטים, טובים בעיניו ממרבית אצילי הארץ, הרפורמטור הבלתי-נלאה ההחליט, לרומם את מעמדם של כל בני עירו לבני אצילים ולורדים. למרות התנגדותה של הכנסייה לרפורמה הגדולה, קירקן היתה ותהיה עיר שהיא בחזית ההתפתחות החברתית, המדעית והצבאית של טוגל. הכנסייה הקדושה של טוגל, הכריזה על חרם על קירקן, אבל האמת היא כי קירקן היא זו שמכריזה על חרם כנגד הכנסייה הקדושה". לא פלא הוא שקירקן זכתה למעמדה כמקום מפלטם של פושעים מסוכנים ומדענים חסרי גבולות – באף ישוב אחר, דברי בלע כאלו לא היו מתקבלים אפילו כבדיחה. אפילו הדורוגי נזהרו מלזלזל בכבודו של אציל וקדושתה של הכנסייה.

הכירכרה המשיכה במסעה הרטורי במורד רחובות קירקן, מלהגת אודות אדם, טבע, חופש וכנסייה, ונעצרת כדי להסביר אודות הבניין הזה, והבניין ההוא, אבל האנשים עניינו את בייזדוף הרבה יותר מאשר הבניינים. הרחובות היו מלאים בהם עד צפיפות, טוגולים אפורים, רעבים ודחוסים, ממהרים ממקום למקום כדי להגן, לפרנס ולתחזק את העיר שהיתה שלהם, באמת ובתמים. בייזדוף התאכזב וגם שמח לגלות כי בניגוד לפרסומי הכנסייה, לא כולם היו פושעים מסוכנים בעלי איברים ממוכנים, והבעה אכזרית. למעשה, הוא לא ראה אפילו גף-קיטור אחת בקרב הקהל. נראה שההמון היסס לעקוב אחר דוגמתו של ארת'ורו, האיש שמשל בעירו ביד ברזל.

"משמאלכם, תוכלו לראות מגרש העופפנים של קירקן, הגדול והמשוכלל מכל עריי טוגל, ובמורד אותה שדרה, תוכלו למצוא את נמל הספינות, והולכי הקרקעית, הערוכות להגן על העיר מפני כל מתקפה. קירקן היתה מהראשונות בערי טוגל לאמץ אמצעים חדישים אלו, כדי להגן על חבר הלורדים של קירקן, שהוא במקרה גם חבר האזרחים, הן מפני פשיטות דורוגי, והן נגד גורמים אלימים בכנסייה הקדושה המעוניינים לדכא את הרפורמה הגדולה שהלורד הראשון של קירק-". מים הגיעו עד נפש. גורמים "אלימים" בכנסייה ? במשיכת מנוף חזקה, בייזדוף עצר את הכירכרה במסלולה, וקפץ ארצה, הרחק מן המנגנון המזמר.

"הכנסייה הקדושה, לא צריכה לסבול את הפשעים של קירקן נגד האל, אדוניי הנכבדים" בייזדוף פתח את דבריו "שהיתי בחור הביבים הזה במשך יותר משבוע. צריחי המגורים שם גבוהים יותר, והציים שלהם מרובים, אבל בהיעדר אצולה משכילה שתפקח עליהם, הבניינים חוסמים אחד את השני, והציים אינם מתואמים. הם מתגאים במדענים שלהם, שלוחי רסן וחסרי גבולות, אבל ההמצאות והחידושים נשארים במעבדה, ואין איש שירכז את הממאמץ להתקינם בצורה מסודרת על חומות העיר."

"לצבא שלהם, יש מפקד אחד, ארת'ורו, ואלפי חיילים. אין קצינים, אין גנרלים, כולם יהירים ואין איש שיקשיב לפקודות רעהו. יש אסטרטגיה, אבל אין טקטיקה. זהו כמעט פלא שהעיר עדיין עומדת. הרעב והמחסור שהחרם כופה עליהם, הם ברכה קטנה בשביל קירקן, כי לדורוגי אין מה לשדוד מהם, עניים שכמותם. אבל גם אם חגורותייהם הדוקות, אנשי קירקן לא גוועים. הכיצד ? זוהי שאלה טובה רבותיי. הסוחרים הטוגליים בדרום ובצפון לא מעיזים לשבור את צו הכנסייה. שריי רחוקה מדי, והערים השקועות עוינות, אז מאיפה הם משיגים מזון ? או חלקי חילוף לצי העופפנים המגודל שלהם ? מצאתי עדויות הרומזות לכך שבמרתפיי העיר, ובמתחם שהיה פעם הכנסייה של קירקן, הם הצליחו לבנות מכונת פרמי המייצרת מזון מאנרגיית קיטור, אבל קשה לי להאמין שהם יצליחו לשמור על הישג כזה בסוד. האפשרות האחרת, נוראה ככל שתישמע, היא שבני עמנו בוגדים בנו. הם סוחרים עם הדורוגי, מספקים להם מידע וטכנולוגיה שלא יוכלו לרכוש גם באלף פשיטות, תמורת הסחורות רוויות הדם שהדורוגי שדדו משאר הערים.